top of page
  • תמונת הסופר/תchen malul

פודקאסט ספריית בבל חוגג שנה של פעילות: שבעה שיעורים שלמדתי

היום (20.2.24) פודקאסט ספריית בבל חוגג שנה של פעילות משמחת, וברוח ז'אנר העזרה העצמית – הז'אנר הספרותי האהוב עליי מכולם בתכלס – אני מצרף כאן שבעה שיעורים שלמדתי השנה:


1. בעידן הדיגיטלי שלנו אתה לא צריך לבקש רשות מאף אחד כדי להתחיל פרויקט משלך. כאן ללא ספק נמצא שיעור שלצערי הספקתי לשכוח כשעבדתי בספרייה הלאומית, שיעור שידעתי והפנמתי היטב בימי התואר הראשון העליזים, אז פתחתי עם חברים את עמוד הפייסבוק 'היסטוריה גדולה, בקטנה' – והלקח הוא שאם אתה רוצה לפתוח פודקאסט, לכתוב ספר, ללמוד קרמיקה או להתחיל כל מסע אמנותי שהוא, אין לך מה לבקש אישור ממישהו אחר, או לחכות שיבחרו בך. כשהתחלתי לפנות לסופרים, מתרגמות, אנשי ונשות ספרות שאני מעריץ ומעריך מרחוק כבר שנים – נדהמתי בהתחלה לגלות שהרוב המוחלט בעניין (לאלה שהבריזו לי אני אנטור טינה עד יום מותי אובייסלי), ושהם – הטובים שהסכימו – שמחים לתת מהזמן שלהם ולדבר איתך על העולם שלהם, על הספרים שתרגמו או חקרו. כי האהבה לספרות היא לא אהבה שתלויה בדבר. זה לא שיש שכר רב בצידה, או שכר כלשהו בצידה. וזה בדיוק מה שמוביל אותי לשיעור הבא:


2. לפני שאתה מתחיל ליצור, אף אחד לא מחכה לך וליצירה שלך, ככה העולם בנוי, אז כדאי שתהנה ממה שאתה עושה. כל מי שדיברתי איתו בשנה האחרונה על ספריית בבל אמר לי שפודקאסט שמורכב משיחות של שעה ויותר על ספרות, זה לא בדיוק החומר שמבטיח וויראליות. והם צדקו לגמרי. הפודקאסט לא חרך את הרשת, רחוק מכך. ולמרות זאת, לא עובר שבוע מבלי שמישהו שולח לי תודה, מחמאה על פרק, הצעה ליצירה שכדאי לדבר עליה, או בקשה שאארח שוב אורח או אורחת מסוימים. יש אנשים – הם לא הרבה אבל הם קיימים – שמאזינים לכל פרק. ובין האנשים האלה נמצא גם סופר שאני מעריץ. התגובות שהכי מחממות את הלב הן אלו שקיוויתי לקבל, שבתכלס לא האמנתי שאקבל – שאיזה כיף לשמוע שיחה בעברית ברמה גבוהה על ספרות, שהם לא האמינו שיהיה כזה דבר בארץ.


3. זה לוקח זמן! המון זמן! ולפעמים בא לך לוותר. כי נכון – קבעת עם אורח או אורחת כבר לפני חודשיים אבל בכל זאת לא הספקת להתכונן. כי הבית זקוק לטאטוא, כי היצירה שלך קוראת לכך, וכי באמת שיש ספרים אחרים (או עונה חדשה של 'האהבה היא עיוורת') שאתה מעדיף לצפות בהם – סליחה, לקרוא אותם... וכבר אמרנו שאנשים לא מחכים לך שם. וגם אלה שהתרגלו להאזין לפרק חדש יכולים להתרגל לא. ברגעים כאלה אני אומר לעצמי - מצטער חבוב, אבל אין מה לעשות. בתור מאזין הדוק לפודקאסטים אתה יודע שעקביות זה דבר חשוב. שכמו שאתה מחכה לפרקים של הפודקאסטים האהובים עליך, ככה גם המאזינים שלך רוצים לשמוע את החדש שלך. וגם, בוא, נדיר – מאוד נדיר – שכשאתה כבר מתיישב לשוחח עם האורח או האורחת שלך שאתה לא נהנה ממש. כי הם מביאים משהו חדש שלא חשבת עליו, או שהאישיות שלהם קורנת ומעפילה על השעמום המסוים שבספר שאתם מדברים עליו ושקראת פעם ומשום מה זכרת שהוא מעניין יותר.


4. מותר לא להסכים עם אורח או אורחת. מותר להתווכח, לחלוק על האורחים שלך, זה מוביל למקומות מעניינים לרוב. אם הם לא מהסוג שכועס כשלא מסכימים איתם. אם הם כאלה – אז דבוק בשאלות שהכנת מראש וחשוב על זה יותר כעל ריאיון מאשר על שיחה. והרי בחרת מראש אנשים שמעניין אותך לשמוע את מוצא פיהם, אז שידברו וידברו וידברו. פחות עריכה בסוף.


5. אה כן. וצריך לערוך. ומי שכתבה פעם בתגובה על איזה פוסט שמישהי שיתפה שזה אחלה פודקאסט אבל חבל שהוא לא ערוך – אז יש לי חדשות בשבילך מאזינה שלא תראה את הפוסט הזה לעולם – זה לוקח לי שעותתתתתתתת לערוך כל פרק. בעיקר להוציא את כל ה"אממ... אההה" ושאר כחכוחי גרון. אבל יש לפעמים קטעים שלא מתאימים. רגעים שהאורחים מבקשים שאמחק. או תשובות ושאלות שהתגלו כמבוי סתום.


6. ובאותו כיוון: רצוי להקשיב לפעמים לפרקים קודמים – לא כדי להתפדח, למרות שזה גם נחמד, יותר כדי לראות כמה השתפרת. השיחות הראשונות יקרות לליבי, יקרות במיוחד, אבל הן גם משעשעות – איך דאגתי בשלומם של האורחים שלי בהגזמה, כמה שלא הבנתי עדיין את הקונספט של שיחה מוקלטת או איך הזום פועל (אי אפשר לדבר אחד מעל השני כי זה מעוות את הסאונד) ועוד ועוד... עם הזמן הכל נהיה קצת יותר טבעי, קצת פחות מרגש. יש פרפרים בבטן אבל הם כבר לא דופקים על הדפנות בזעם ומאיימים לפרוץ החוצה.


7. ולסיום – להמשיך כל עוד זה כיף. כל עוד יש ספרים שאתה רוצה לדבר עליהם ואנשים שאתה רוצה לדבר איתם עליהם. חוץ מזה, כמו שאמרה דפנה לוי, בעלת הפודקאסט המומלץ 'על החיים ועל המוות', שאותה גם אירחתי בפרק 17 על ג'ואן דידיאן ו'שנה של מחשבות מופלאות' - פודקאסט זה תירוץ מצוין לשוחח עם אנשים שרצית לדבר איתם אבל לא מצאת את הסיבה. אז אני קורא לסיבה הזאת 'ספריית בבל' והיא מאפשרת לי לשוחח עם אנשים מרתקים לשעה פלוס בחדר אחד (גם אם במקרה שלי הוא וירטואלי).


אז תודה למאזינות ולמאזינים. ובתקווה לעוד שנה מוצלחת.



הצצה לפרק הראשון עם הסופר שמעון אדף, על 'האיש במצודה הרמה' של פיליפ ק. דיק

     


64 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page